ט . על השיגעון : הערת סיכום בדברינו הסבנו את תשומת הלב למעמדו המיוחד של המשוגע בשבחי הבעש"ט ובמקורות נוספים ; מעמד הנובע מהקרבה הפנומנולוגית למצבי האיחוז והטרנס , המאפיינים סוגים מסוימים של התנסויות מיסטיות . בצד ההכרה במצבו הבעייתי של המשוגע ובצורך לנסות לחלצו ממנו , המשוגע זוכה ליחס של כבוד כמי שמשמש מדיום לרוח השורה עליו . הרוח איננה רק רוח רעה שנלחמים בה ומנסים לגרשה , אלא היא נציגה של העולם העליון . המשוגע משמש על כורחו נביא ומוכיח , ועדות חיה לאמיתות האמונה ולקיום מערכת שכר ועונש . כמה הבחנות חשובות המאפיינות את מצבי השיגעון לעומת מצבי הדבקות עולות מתוך העיון בחומר המובא : בעוד המיסטיקן , הן הטוב והן הרע , מוביל את עצמו לידי מצבי טרנס ואיחוז ובידו לקבוע את אופיים , המשוגע ואחוז הדיבוק אינם מעוניינים ( ש"ץ אופנהיימר , החסידות כמיסטיקה ; יעקובסון , תורת החסידות , עמ' . ( 106-95 , 75-44 הבנה זו מעמידה את המיסטיקאי כניגוד חריף למאגיקון האקטיביסט , שמגמתו היא העולם הזה ועיסוקו במתן עזרה למועקות ולמאוויים אנושיים . הבנת ההתנסות המיסטית של הבעש"ט כהתנסות אקסטטית מאפשרת לנו להבין ביתר קל...
אל הספר