יא . המלחמה היא "התיקון" הדיכאון לא מאחר לבוא . ממשתפי שיח לוחמים לא נעלמו "שורשי המשבר הנוכחי" כחודשיים לאחר המלחמה . תחושתם היא שהמלחמה חייבת לשנות , להביא לידי תיקון , שאחרת '" כל העסק לא היה כדאי . ' יש הרגשה מרה מאד . אחרי מלחמת ששת הימים הייתה התלהבות ענקית ופתאום אחרי חודש וחצי - עולם כמנהגו נוהג . וזה רקע מסוכן מאוד מאוד כי עליו צומחים האכזבה והייאוש . אנחנו מסוגלים כולנו להילחם עם רובה ביד נגד כולם - וברגע שאנחנו מניחים את הרובה אנחנו מתחילים לריב אחד עם השני - זו תופעה הרסנית . " סיבת הדיכאון נעוצה בפער שבין הרגשת "השינוי העצום" שחל בלוחמים בעקבות המלחמה , לעומת תחושת השיגרה : "חזרה לחיים שבשבילם נלחמנו 227 בסך הכל היא הסיוט הגדול ביותר . " אחרי שחזרו מהמלחמה הם מרגישים תסכול ומפח נפש מהמצב בהווה . "למרות שהמלחמה הייתה קצרה מאוד , זו הייתה החוויה הגדולה ביותר בחיים , והייתה תחושה שהדברים צריכים להשתנות מהרבה בחינות . אין אותה התעוררות שהייתה לך במלחמה . אתה חוזר למציאות הרגילה ומסתבר שהבעיות לא משתנות . " אין גבול לאכזבת הלוחמים . הם האמינו שלמלחמה בדיעבד , יהיה תפקיד ייעודי ...
אל הספר