יא . לשוןוסגנון לשונה של התפילה היהודית הבסיסית היא לשון עברית נקייה מתערוכות זרות , ובדרך כלל היא שומרת על רמה גבוהה של דיוק ונאמנות לכללי הלשון . מאז ומתמיד היתה התפילה אחד המבצרים העזים והיציבים ביותר של הלשון העברית , ואף בתקופות שרוחות רעות מסוגים ומכוונים שונים קמו על העברית לכלותה או לפחות להצר את צעדיה , שמרה התפילה על זהותה העברית ולא נכנעה ללחציהן של לשונות הלעז . אמנם היו מקומות ומקרים שבהם ירד מעמדה של העברית עד כדי כך שרבים מהמתפללים לא הבינו את אשר לפניהם ותפילתם הפכה להיות צל קלוש של תפילה אמיתית , ועל כן התירו להתפלל חלק מן התפילות בלשון הארץ שאותה מבין האדם . אולם ברוב המקומות והזמנים המשיכו יהודים להתפלל בלשון אבותיהם , פעמים על חשבון הבנת התפילה , וכך נותרה התפילה מעין גשר - לעיתים רופף ומט לנפול - אל הלשון העברית , על כל המשמעות הנובעת מן הדבר . דברים אלה נכונים באשר לתפילות הקבע והחובה . בצידן של אלה התפתחו תפילות בלתי תקניות , שאין להן מסגרת של תוכן , נוסח , זמן , מקום וחברה , והללו נאמרו במקרים רבים בלשונות היהודים לארצותיהם . תופעה זו כשלעצמה אין בה רע . אי אפשר...
אל הספר