פרק 3 טפחיים רווח במבט ראשון נראה כי גם היחסים האנכיים שבין האדם לאלוהים מתנהלים במתכונת דומה . הקביעה "האחר איננו אתה אך הוא עימך" נכונה לא רק ליחסי האנוש : האם אין היא מתארת , ובדיוק נמרץ , את היחסים בין אלוהים לאדם ? הרי אלוהים הוא האחר המוחלט , זה השונה לחלוטין מהאדם , ובו בזמן הרי הוא תמיד עם האדם , שותפו לברית המקראית העומדת , כמו יחסי האנוש , על האהבה . האם לא די בהקבלה שבין הדרישות "ואהבת לרעך כמוך" ו"ואהבת את ה' אלוהיך , " עליהן מושתתת הברית , כדי להצדיק תיאולוגיה הממקמת באמצע , בין ישויותיהם הנבדלות של אלוהים והאדם , את הברית ואת האהבה המפייסות והמשלימות ? המהר"ל בוחן השערה מפתה זו , אולם כל מקוריותו וצלילותו מתגלות בדרכו המסרבת להיכבש בתעתועיה . פעם אחר פעם הוא מדגיש , כמה רעועה תהיה כל תשובה נחפזת , שלא תקח בחשבון באומץ לב , את נתוני היסוד של הבעיה . כל נסיון להחיל על היחסים שבין אלוהים לאדם את מערכות יחסי האנוש , כפי שהן , רק מעיד על עומק חוסר ההבנה שלנו : הרי היחסים בין אלוהים לאדם שונים באופן רדיקלי מהיחסים שבין אדס לחברו . בני האדם הם נבדלים ובכל זאת שותפים בברית . וכך ...
אל הספר