פרק ט ( 1 ) הוא ביקש להוסיף ולשדלם , אבל בולם הפסיקוהו , ודחף שאי אפשר לעמוד נגדו תקף אותם והתחילו לבצע את דבריו . הם הלכו כאנשים שאחזה בהם הרוח , וכל אחד שקד להקדים את חבירו , והיו רואים מבחן של גבורה וזהירות בכך שלא יהיו בין האחרונים , עד כדי כך תקפה תשוקתם לטבוח את נשותיהם , את תינוקותיהם ואת עצמם . ולא שככה התלהבותם בשעה שניגשו לבצע את הדבר , כפי שניתן היה לצפות : הם החזיקו יפה יפה בהחלטתם שהחליטו בשעה ששמעו את הדברים , ואף על פי שהאהבה הטבעית ומלאת העדנה לא פסקה מהם , גברה מידת התבונה , כפי שראו במחשבה תחלה מה שטוב יותר ליקיריהם . ובשעה שנפרדו מנשותיהם והיו מחבקים אותם , ונטלו את תינוקותיהם בזרועותיהם , היו נושקים להם נשיקות אחרונות כשעיניהם זולגות דמעות . ובאותה שעה עצמה ביצעו את תוכניתם , כאילו נעשה הדבר על ידי אחרים , ובשעת ההמתה שעשו בעל כרחם היו מתנחמים ברעיון : אילו פורעניות רעות מזו היו צפויות להם אילו היו נופלים בידי האויב . ולבסוף לא נמצא איש שנפל לבו נוכח מעשה נועז כמו זה , וכולם ביצעו את הדבר , וכל אחד היה מעביר לחבית את יקיריו האומללים מחמת הכרח ! הם ראו בהריגת נשיהם ו...
אל הספר