פ רק כז ( 1 ) שלומית עוררה אף היא את אכזריותו של הורדוס כלפי בניו . כי אריסטובולוס אע"פ שהיתה חמותו ודודו , ביקש לסבכה בסכנותיו , ושלח לה אזהרה ליתן דעתה על הצלתה , כי המלך רוצה להרוג אותה על אשמות שהאשימוה קודם לכן . היינו : שנפשה חשקה לישא את סילאוס הערבי , ולפיכך מסרה לו את סודות המלך שהיה אויבו . אבל זה היה הנחשול האחרון שהציף את הנערים המתנודדים בסער . כי שלומית מיהרה אל המל ך והודיעה לו על האזהרה שהוזהרה . פקעה סבלנותו של הורדוס , ואסר את שני בניו באזיקים , ונתן את כל אחד מהם בבית מאסר נפרד ; ואז שיגר בבהילות את ולומניוס , הטריבון הצבאי , ואת אולימפוס אחד מידידיו אל הקיסר , ובידם הידיעות כתובות בכתב . הם הלכו בספינה לרומי ומסרו לקיסר את אגרות המלך . הקיסר , אף על פי שהיה מיצר על הבנים , לא חשב ליטול מן האב את סמכויות השיפוט שלו על הבנים . הוא השיב בהתאם לכך , ונתן להורדוס חופש פעולה גמור , אבל צירף עצה לערוך חקירה * בקשר בפני מועצה משותפת , שתהא מורכבת מקרוביו וממושלי המחוזות , ואז , אם בניו יימצאו אשמים , יוציאום להורג . אבל אם רק זממו בריחה יענישם בעונש מתון יותר . 534-537 ( ( ...
אל הספר