פרק טו ( ו ) כל אותו זמן צר אנטיגונוס על אנשי מצדה . בידי מגיניה היתה אמנם אספקה מכל סוג שהוא , אבל מים היו להם בצמצום . לפיכך החליטו יוסף ועמו מאתים איש לברוח לערב , כי נודע להם שמלכוס מלך ערב מתחרט על היחס הביש שהוכיח כלפי הורדוס . ואף היה נוטש מיד את המצודה אילולא המאורע שאירע , כי באותו לילה שבו נקבעה יציאתם ירדו גשמים עזים עד שנתמלאו כל הבריכות , ושוב לא היה לו צורך לברוח . הם התחילו לערוך פשיטות על כוחותיו של אנטיגונוס , פעם לחמו עמו בשטח פתוח ופעם שמו מארבים והרגו אנשים רבים . אבל לא בכל פעם היה חפצם מצליח בידם : פעמים הרבה היתה ידם על התחתונה ואנוסים היו לסגת . 286-287 ( 2 ) באותו זמן נשלח המפקד הרומאי ונטידיוס לגרש את הפרתים מסוריה , ואחרי כן פלש ליהודה כשהוא מעמיד פנים שהוא בא לעזרת יוסף ואנשיו , ובאמת התכוון להוציא כספים מאנטיגונוס . הוא קבע את מחנהו סמוך לירושלים ממש ולאחר שחמדת הממון שלו באה על סיפוקה נסוג יחד עם מרבית גייסותיו , אבל הוא השאיר את סילו ועמו חלק מן הצבא , כי לא רצה שנסיגתו תגלה את העיסקה הכספית שעשה . אנטיגונוס שהיה מצפה לעזרת הפרתים היה מחניף לסילו כדי שלא ...
אל הספר