פרק ב : עבודת הבורא . 124 בפרק זה מספר המשורר על התמכרותו התמידית לתהילת הבורא ולעבודתו . לשבח שבמניין העתים כבר הוקדש הפרק הקודם , שבו באה שירה מיוחדת במינה על נושא זה . הפרק שלפנינו ממשיך בנושא זה . ונוקט בלשונות וברעיונות דומים , אלא שאינו קושר עוד את השבח במסגרת הצרה של מניין העתים . הדברים האמו רים כאן בשבחו של האל , ומה שהמשורר מספר על התמכרותו לעבודת הבורא , אורח חייו ועל יחסיו לבני אדם , הנובעים מהתמכרות זו—כל אלה הם נושאים חדשים , הזוכים לביטוי שירי דווקה בפרק שלפנינו . אפשר להבחין בשני נושאים כלליים האמורים בפרק זה . האחד הוא השבח עצמו : הכרזת המשורר על נכונותו לשבח את האל תמיד , והדברים שהוא אומר בשבחו . השני הוא טעם השבח : דבריו של המשורר על בטחונו בישועת אלוהיו , על מסירותו לעבודתו , על דרך החיים שבחר בה , על ציפייתו לחסדי האל . שני יסודות אלו משמשים בשירה זו לסירוגין . חמש פעמים פותח המשורר בשבח וחמש פעמים הוא מוסיף עליו , אם מעט ואם הרבה , דברים על הביטחון והמסירות . נראה לי שבדרך זו אפשר להבחין בחמש פסקות המהוות את בניינו של הפרק וכל אחת מהן פותחת בשבח ומסיימת בדברי בי...
אל הספר