פרשה שביעית שירה

פרשה שביעית שירה א ו פ י ה של הפרשה . 118 הפרשה האחרונה של סרך היחד אינה דומה לגופו של הספר . סרך היחד בכללו הוא אוסף חוקים ותקנות , הכתובים בפרוזה , או בלשון מליצית , שהיא ספק פרוזה ספק שירה ; ואילו פרשה אחרונה זו היא כולה שירת שבח והודיה לבורא . בסרך היחד בכללו מדובר על אנשי היחד , או על איש היחד' בגוף שלישי ! בשירת סיום זו מדבר איש היחד בעצמו , בגוף ראשון , ומכריז על אהבתו לבורא ועל עבודתו אותו . . כצירוף זה של שירת שבח לאוסף חוקים ניתן לראות , במידת מה , את קיומו של הצו האחרון בפרשה הקודמת ! שהרי נצטווה שם המשכיל לברך את הבורא תמיד ( ואכן הגבול בין שתי הפרשיות אינו חד וברור , כפי שעוד אפרט- לקמן . ( עם זאת מעיד הצירוף על אחדותה של החוויה הדתית שביחד . החוקים למיניהם והשירה אינם אלא שני ביטויים למגמה אחת , ולפיכך לא התקשה בעל סרך היחד לצרפם לחיבור אחד . החיבור הדומה ביותר לפרשה מסיימת זו של סרך היחד הוא מגילת ההודיות . אפשר למנות שלושה צדדים בדמיון זה : ( א ) הסגנון השירי של פרשה זו הוא — על כל פנים בקווים כלליים — סגנונן של ההודיות ו ( ב ) נושאים ורעיונות רבים שבאו כאן רגילים בהוד...  אל הספר