פרק א : שתי הרוחות . 66 פתיחתה של הפרשה מטילה את הוראתה של תורת שתי הרוחות על 'המשכיל' . ( 13 , 3 ) הכוונה היא ככל הנראה לאיש הכת המלומד מחבריו . על כל פנים לא מצאנו הגדרה מדויקת יותר של מעמדו החברתי של 'המשכיל , ' אף על פי שהפרשה השישית ( בדף ( 9 מתארת במפורט את חובותיו המוסריות . כאמור ( בסעיף ( 64 נושא ההוראה מוגדר במונח 'תולדות כול בבי איש . ' לאחר ההגדרה בא הפירוט , ( 15—14 , 3 ) המונה את חלקיו השונים של נושא ההוראה : הרוחות שניתנו לאנושות ; סימני שלטונם של הרוחות , המכונים 'אותות / שנמנו בפרקים ב , ג ; מעשיה של האנ 1 שות שנגזרו עליה , כמבואר בפרקים א , ד » וקורותיה הרעות והטובות , שגם הם תוצאת הגזירה האלוהית' כפי שאנו למדים מכל פרקיה של הפרשה . . 67 הפרק הראשון פותח את דיונו בהודעה פשוטה , אך רבת רושם ן 'מאל הדעות כול הויה ונהיה' . ( 15 , 3 ) זהו ניסוח קצר ופסקני של עקרון הגזירה הקדומה , המשמש מעין יסוד איתן לכל המסקנות שתבואנה לאחריו . משמעותו המלאה של עיקרון זה , אשר אינה מובנת מאליה בניסוח הקצר הזה , מבוארת בהמשך הדברים , שבהם נאמר במ פורש שאין הנבראים קובעים את מעשיהם , כי ...
אל הספר