עיר ללא חוק : על גמישותו של חוק התכנון והבנייה בעיר הישראלית נורית אלפסי מבוא התרבות המרחבית הבלתי חוקית ותרומת הממסד להיווצרותה עומדות בלב מאמר זה . הטענה העיקרית היא כי ההוויה הבלתי חוקית המאפיינת חלקים מן התרבות הפוליטית בישראל מצטרפת אל דילמת תכנון מוכרת , דילמת הוודאות והגמישות , ומבססת התנהגות מרחבית הטרודה באיתור פרצות ומעקפים בחוקים המרחביים . הדילמה התכנונית נוגעת למתח המתמיד הקיים בין התכנון הרשמי , השואף למעבר מסודר מקנה המידה הכללי אל המישור המקומי , לבין יוזמות תכנון מקומיות , המתעוררות על רקע של הזדמנויות ותנאים נקודתיים ומאתגרות , לא אחת , את החזון הכוללני . בשעה שהתכנון המסודר הוא רחב יריעה ומקנה ודאות לערכי נכסים ולשאלות של תפקוד עירוני , היוזמות הנקודתיות הן הבסיס לכל פיתוח כלכלי . הקונפליקט הנוצר ביניהן הוא הגורם לפער ההולך וגדל בין המבנה הרשמי והחוקי של מערכת התכנון בישראל לבין התנהלותה בפועל . בלב המאמר שתי דוגמאות . הראשונה נוגעת להתיישבות הבודדים בנגב , המתבצעת בניגוד למדיניות התכנון הרשמית , כפי שהיא מנוסחת בתוכנית המתאר המחוזית , והשנייה עוסקת בהקמת המרינה של ח...
אל הספר