הבית הלאומי והבית האישי : תפקיד השיכון הציבורי בעיצוב המרחב רחל קלוש ויוברט לו יון בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל הגיע לשיאו מפעל השיכון הציבורי , 1 שבמסגרתו שוכנו מאות אלפי מהגרים חסרי קורת גג . מאמץ רחב היקף זה היה אחת מנקודות המבחן של המדינה כישות ריבונית , האחראית לאזרחיה ומסוגלת לדאוג לשלומם ולרווחתם . התארגנותה של מדינה צעירה , חסרת משאבים מתאימים ומסגרת ניהולית הולמת , לאספקה כה מסיבית של דיור , היא הישג 2 משמעותי ביותר . גם טווח הפתרונות התכנוניים שהוצע מצביע על התמודדות מרשימה של קהילה מקצועית עם סד של אילוצים כלכליים וארגוניים ועם זמינות כוח העבודה , שיטות הייצור וחומרי הגלם . אולם , בצד הישגיו , מפעל השיכון הציבורי מזמין גם ביקורת על שיטתו , על מאפייניו ועל הנחות היסוד שלו . במסגרת אספקת "פתרונות דיור" למאות אלפי המהגרים , כחלק מ"בניין הארץ , " התרחש תהליך של קולוניזציה ( פנימית ) פיסית ודמוגרפית , אשר התבסס על משטר של שליטה באמצעות מודרניזציה כפויה . במסגרת זו , פוזרו ויושבו אוכלוסיות המהגרים בארץ על פי שיקולים פוליטיים של השלטונות , ולמעשה גויסו שלא בידיעתם לכיבוש המרח...
אל הספר