מדיניות קרקע ודיור: מגבלותיו של שיח האזרחות

מדיניות קרקע ודיור : מגבלותיו של שיח האזרחות יוסי יונה ויצחק ספורטא התנועה הציונית העלתה את נושא ההתיישבות וגאולת האדמה לגבהים מיתולוגיים . היא ביקשה לראות בהתיישבות , כפי שהציג ואת ישראל גלילי , " תהליך אידילי" החורג מעניינים גשמיים ( שירן . ( 8 , 1998 זוהי הקרקע שעליה צמחו רבים מן המיתוסים , שליוו את האידיאולוגיה הציונית . המיתוס השכיח ביותר הוא זה הרואה בציונות תנועה לאומית שצמחה על פרשת דרכים ייחודית ומבורכת , אשר הפגישה עם ללא ארץ עם ארץ ללא עם . הטריטוריה , במשוואה זו , לא נבחרה כמובן באופן מקרי אלא היתה מושא של תפיסה תיאולוגית של הלאומיות הציונית . כבר ב 1911 כתב א . ד . גורדון את הדברים הבאים : "במרכז , לבנו אנו חרות בדמע ובדם י גאולת הארץ , ולאו דווקא 'הארץ' כולה ביום בהיר אחד , אלא כל דונם ודונם שבה" ( גורדון . ( 91 , 1911 דברים דומים כתב יוסף ויץ , שמילא תפקיד מרכזי ברכישת האדמות בשנות השלושים והארבעים , ואשר לימים כיהן כמנהל הקק"ל : "מה שהיה ברור לנו מראשית תנועת הציונות , כי בלי קרקע אין מדינה יכולה לעמוד אף שעה אחת . כל הווייתנו בארץ , כל חיינו , כל מלחמתנו , מיוסדים על ...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד