עטאללה מנצור כבוד האדם הערבי בישראל לקראת כתיבת דברים אלה החלטתי להיעזר בניסיונם של חברים ומכרים ערבים מנצרת , וממספר מקומות נוספים בגליל . פגשתי עשרות אנשים , בעלי רקע , רמת השכלה וניסיון שונים וביקשתי מהם לשתף אותי בהרגשתם ובהערכתם לגבי קיום ( או העדר ) יחס של כבוד לאדם הערבי בישראל . התגובה הספונטנית המיידית הדהימה אותי . התשובה הראשונה של רוב הנשאלים היתה זהה : אין כבוד לאדם הערבי בישראל . כמובן שלא היה לי קל להסכים לתגובה ספונטנית זאת . רק בהרהור שני הבנתי את מניעי הדוברים : האם ניתן לדבר , למשל , על כבוד האדם בנשימה אחת עם העובדה כי בישראל קיימים היום "יישובים בלתי מוכרים , " החסרים שירותים חיוניים מינימליים לקיום אנושי , וגרוע מכך : תושביהם מנועים מלפעול בכוחות עצמם על מנת להבטיח שירותים אלה לקהילה שלהם , בהיותם נתונים ללחץ ממושך ובלתי פוסק מצד שלטונות המדינה ( אותה מדינה בה הם אזרחים (!• מטרת הלחץ הממלכתי , במקרה זה , היא להביא בני אדם החסרים מי שתייה ראויים להרוות את צמאונם בשיא חום ימי הקיץ הלוהטים , להסכים לעזוב מקומות ושטחים הנמצאים בבעלותם כחוק , ושבהם נולדו אבותיהם ולעבור...
אל הספר