י . הדת כממד פנימי בחיים הלאומיים המגמה שבאה לידי ביטוי בהגותם של מרטין בובר ויוליוס גוטמן נפגשה בארץ ישראל במגמה מקבילה , וקרובה לה , שיצאה מן ההגות הלאומית התרבותית . איננו דנים במסגרת זו בהגות הלאומית בתור שכזאת . אולם מבחינת היחס אל הדת יש להבחין בחריפות בין הגישה המגדירה את הלאומיות בעיקר באורח מסגרתי כאחדות פוליטית , המשפיעה אמנם גם על התרבות , לבין הגישה המגדירה את הלאומיות בעיקר באורח תוכני ברציפות תרבותית היסטורית , התובעת אמנם גם אחדות פוליטית . בהגות המבטאת את הגישה הראשונה נמצא יחס של אדישות ואף יחס של התנגדות חריפה אל הדת . לכל היותר מכירים בתפקיד החשוב שמילאה בשמירת החיים הלאומיים בעבר . תפקידה בהווה תם ונשלם והמשך קיומה לא יהיה אלא מכשול על דרך התחייה הלאומית . לא כן בהגות המבטאת את הגישה השנייה . אם הלאומיות עומדת על רציפותם של תכנים תרבותיים , איך אפשר להתעלם מן הדת כגורם שעיצב את התכנים הללו ? איך אפשר להתעלם ממנה בייחוד כשמדובר בתרבות היהודית שכמעט אין לה ייחוד מלבד ייחודה הדתי ? לא נתמה , על כן , אם נמצא שהציונות הרוחנית , שנזקקה להגדרה התרבותית , הרבתה לפסוח על סע...
אל הספר