זהויות מסורתיות היהדות ההיסטורית - בכל זמן ומקום - התאפיינה בהגדרה של זהות קולקטיבית שהדגישה את האמונה היהודית מעל לכל . זהות זו לא הייתה הומוגנית . אפשר להבחין בחמש פאזות , שבהן הזהות היהודית מקבלת הדגשים שונים : התנ"ך , התלמוד , הפילוסופיה הפוליטית ( אלכסנדריה , ( חסידות והתרבות הרבנית . ( Schmueli , 1980 ) ההבדלים שבין הפאזות האלה משתקפים בגישות השונות לנושאים שונים - וככלל על פי הדגשת פתיחות לעולם ולטבע לעומת ההתרכזות בקולקטיב היהודי ובהווייתו הפנימית ; חשיבות הצווים הדתיים לעומת הדגשת ערכים אוניברסליים ; סולידריות קולקטיבית לעומת אתגרי האדם הפרטי . ההבדלים האלה מובנים בראש ובראשונה על פי התנאים הפיסיים והרוחניים השונים של היהודים בתקופות שונות ובמקומות שונים . כמו כן נציין , כי היהדות לא הכירה מעולם בסמכות דתית מרכזית . יתרה מזאת , לימודי הדת - הנורמה ששלטה באליטה האינטלקטואלית בקהילה היהודית , היו בשיטה של התדיינות מטפורית ורציונאלית המעודדת מחלוקות . הקבלה אף היא הרחיבה את טווח הגישות ומפרספקטיבות והוסיפה משלה למחלוקות שפילגו את המלומדים היהודים . זאת ועוד , תנועת החסידות שצמחה ...
אל הספר