לילך בר־עמי

לילךבר - עמי אמנים כותבים בעניין ההתנתקות גלריה "משרד בתל אביב' אני יושבת על כיסא עץ במקלחת . המטפלת מסרקת את שערי , שיער שעובר את קו המותניים , חמש דקות לאחר שמרחה עליו נוזל ירוק המכונה "קרויטר , " מין חומר שעושה את השיער רך וחלק . לאט לאט , בעזרת מסרק , היא מנסה להתיר את גוש השיער שהסתבך . היא אומרת שאם לא אבריש את השיער מספר פעמים ביום , יצטרכו לגזור לי אותו . מדי פעם אני פולטת אנחת כאב חלשה . השיער הוא פרי התגשמות דמיונו של אבי שרצה ילדה בעלת שיער ארוך . אף פעם , מיום שנולדתי , לא גזרו לי אותו . בדרך כלל הוא קלוע לצמה אחת או שתיים . לפעמים ממש מתחשק לי לגזור אותו , אבל אני מפחדת ממה שיגידו כל האנשים בקיבוץ .  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21