צ'לנוב עדי שורק צלנוב היה לי לאי של שפיות רחבת אופקים , יפת בניינים מוזנחים . מין רחוב מעבר שאינו מוגדר כחלק משכונה , רחב ומנותק , סואן בימים ושקט בלילות . ככל דירה שיקפה גם דירתי בצלנוב מצב בחיים,- כאן יכול היה להיווצר מעין מדבר אורבני שנמתח מתוך שקט שהיה נופל בין ערביים , בסופן של צפירות כלי רכב וקריאות מסחר . היה זה מצפה - על גגות תל אביב , פיסות , שמי תכלת שבקעו בין ברזלים חלודים , דודי שמש , חנויות תעשייתיות ועובדים זרים . מצפה שצפה גם אל תוך נפשי , שקיוותה כמי ששבעה דירות שכורות , כי תוכל להפכו לבית קבע . לכן נוקו הפנלים של הרצפה משכבות רבות של צבע וסיד שהצטברו עם השנים , וארונות המטבח נצבעו בגוונים עליזים , ושתי כונניות לספרים - משונות ורחבות במיוחד , נבנו מקורות עץ שנרכשו בקרבת מקום , ומרפסתי קושטה בצמחים . בשבתות שתחושתן התהוותה כאן בעוצמה מוזרה , היה ניתן להביט בתהלוכות בני הקהילה האפריקאית בדרכם לכנסייה ובמהלכם הנינוח של פיליפינים לאורך הרחוב . מתוך כך חשבתי שגם אני אוכל להתמקם פה כזרה . אך התבדיתי . יום אחד פיגום הוקם מסביב לבניין , ופועלים החלו מגרדים את הטיח מן הקירות ברע...
אל הספר