ניסיונותיו של בן גוריון להסביר בךגוריון היה מראשי האחראים לקו המילחמה בהצה"ר . האלימות היתה פועל יוצא של אותו קו , ברם בן גוריון לא היה מסוגל לעכל אותה , ובא לכלל תיסבוכת ונפתולים על שום ההתנגשות הקשה בפועלי בית"ר בחיפה בעקבות השביתה נגד הקבלנים ויידנפלד לווין . בדבריו במרכז מפא"י ( 1934 . 2 . 5 ; 1934 . 1 . 31 ) הושיט בקנה אחד את ההתנגדות למה שקרה בחיפה עם חיוב האלימות , ולא רק במיקרים של הפרת שביתות . התנגדותו לאלימות היתה רק תכסי סית בלבד : 'עניין חיפה שקרה על המקום בלי ידיעת המרכז , אני חושב לאסון , ואם מישטר זה יימשך בהסתדרות , איני יודע לאן נגיע ... גם אם נניח שעשו טוב , הרי אם כל מקום יקבע את התכסיס על דעת ( 516 כגון של י . גרינבוים ב'היינט ' , ושל דיר נו . גליקסון , ב ' הארץ . ' ברם יהושע סופראסקי קרא לילד בשמו : לא םיכסוך עבודת היה שנן , אלא פוגרום . נחום לווין גילת נכונות מיידית לכול בוררות , אבל לא להפסקת העבודה . עי' אופיר , 'העובד הלאומי . 154 ' , ( 517 'חזית העם / ( 518 . 1934 . 2 . 15 שם , . 1934 . 1 . 24 'סיכםוכי' חיפה נמשכו כל אותה שנה ולוו תעמולת זוועה , ועי' תיאור ...
אל הספר