פרק טו עינו יי אחימאיר טרה , את מפא"י , את הסוכנות , שגרמו לצום או שמילאו פיהם מים . אין ספק , שהחרדה היתה חרדת אמת לרובו של היישוב העברי ולרובו של המחנה הציוני בעולם . 257 ברם עיתון מפא"י לא חשש להיות יוצא דופן . אלשי"ך = ) ישראל כהן ) גילה את שעם לבו : 'תענית זו אינה נוגעת ללבנו כלל . ' שם ילגלג על בית"ר שעשתה לה ' קדוש' בדמותו של אחימאיר , זה האיש , ששוחרר על פי סעיפי בית דין מתים הסותרים להרגשה ולהכרה החיה בציבור . על שיחרור אחימאיר כבר יצא 'דבר' ( 1934 . 5 . 18 ) כאבל וכנפגע , שהרי 'במה דברים אמורים ל — בהוכחות מישפטיות להשתתפות הבלתי אמצעית ולו גם בעצה ושידול בלבד , במעשה הדמים של ליל סיוון . לא כן הדבר לגבי אחריותו של האיש , אחריותו המוסרית הציבורית החינוכית ... אין לשכוח את פרצופו הציבורי של המשוחרר ואת יחסו האמיתי למעשה סיוון . הן הוא הוא אשר התכונן לבשר את רצח ארלוזוחב , רצח '' ידיד האנגלים , אוכל לחם המושלים . '" נאמרו הדברים קודם להכרזת שביתת הרעב , ונראה לו ל'דבר , ' ש'במחנה' הרביזיה שימחה מופרזת ותקוות מופרזות . ' וכך יצא 'דבר' נגד הרב קוק בהתרעמות גדולה : 'אסור הוא ב...
אל הספר