פרטיהן , אלא איימה על בעל העדות בדין מוות . כשהגיע עבדול מג'יד אל ד"ר מ . אליאש , מן התביעה האזרחית , לקבל את עזרתו המישפטית , ידע על דרך המוחלט , שאומנם זה האיש היה שותף לרצח ארלוזורוב . הקורא בחומר המישפטי לאחר שנות דור עומד מייד על המלאכותי שבצירוף הנאשמים סטאבסקי ורוזנבלאט , על המיבנה האקרובאטי של האישום ב רצח של מי שזמנו לא היה ידוע אלא לעצמו בידי רוצחים מירושלים ומכפר סבא , על הניסיון הכושל בהעלאת עדויות שקר ועדויות טעות ועל המאמץ הכושל לפגוע ב'אליבי' של הנאשמים , שלמזלם לא היו בתל אביב באותו ליל עלטה . אין זו חובתם של הנאשמים וסניגוריהם להביא את הנאשמים האמיתיים כדי לזכות את עצמם מאשמה . כלל זה קיים ועומד אף לגבי הפרשה המישפטית על הרצח בתל אביב , שהרימה נחשולים של משטימה ואל » מות בין שני ציבורים גדולים ועיקריים בעם . אבל משנמצאו האשמים האמיתיים , שביחס לאשמתם ש להם אין לפקפק , לפי כובד העדויות המישפטיות ולפי כל הנסיבות הענייניות , ודאי צריך היה לצפות למיפ נה אמיתי ושלם ביחסי פנים , ועם המיפנה בציבור — אף למיפנה בניהול המישפט גופו , תוך פטור מיידי של הנאשמים והחלפתם באשמים הא...
אל הספר