האבו השואבת שבאמונה יש עוד דלת שלפניה אני נעצר , ולא לצורך נקישה בלבד : יש לי גם טענה . זוהי דלתה של היהדות המסורתית . אין הטענה קשורה בשום גורמים אישיים . עם עסקניהם אין לי כל עבר משותף , עם רובם לא נפגשתי מעולם . גם להבא איני יודע — אף על פי שאני מרגיש שמצויים אצלם מאגנטים עצומים , המושכים אליהם אטו מים נסתרים בנשמתי , אטומים שאינם מיכרים לי עצמי — אם כבר הכין הגורל מעין גג , שתחתיו עשויים הם להרגיש בנוח למדי וכבתוך ביתם בחברת אינטלקט מסוג שלי ושל כמוני . אווירת החינוך שקיבלתי ברוסיה הישנה ואחר כך באיטליה הישנה , היתה חדורה תפיסת עולם ראציונאליסטית ; לבסוף באתי לכלל הכרה , כמעט בבלי דעת , שאץ לאל ידו של הראציונאליזם לגלות לי את האמת היחידה , שראוי לדעתה , — מאין באתי ולאן אני הולך , ומה פירושו של הרעב בנשמתי . — ואולם כך נשאר הדבר , חלל ריק במוח ובמצב של תיק"ו , מאוחר מדי בשבילי ובשביל דורי למלאותו תוכן ; אבל בד בבד עם תודעה זו של חוסר שלימות עצמית נשארה בלב האמונה , שהמשכיל של העתיד היהודי , — עילית העסקנים של עם המדינה בשנת — , 1960 יהא מלא רוח האדמונית , קשור שוב באותו קשר אלחוטי ...
אל הספר