רישעות בריטית עד הסוף

רישעות בריטית עד הסוף במדיניותה נגד העלייה היהודית גילתה הממשלה הבריטית מידה של עקביות יתירה . תחילה ציוותה על בילוש בארץ ובחוץ לארץ אחר מארגני ההעפלה . אחר פנתה לפעולה דיפלומאטית אצל הממשלות השונות להבטיח את שיתוף פעולתן במילחמה נגד העלייה . ואחר שיתפה את הצבא על זרועותיו ביבשה ובאוויר במילחמה נגד הספינות המעזות לחצות בים ולגנוב גבול יבשת ארץ ישראל . אף ניסתה לחייב את טורקיה בסגירת הבוספורוס לספינות המעפילים . ב שנת 1938 כבר פעלו חמש סירות מישטרה מהירות ומצויירות בנשק , ומתחילת 1939 הופעלה שייטת שלוש אוניות מילחמה לסיורי קבע באגן המיזרחי של ים התיכון . במשך השנתיים החמירו והלכו התקנות נגד מעפילים , נגד המסייעים להם והנותנים להם מיקלט , ונגד המלחים ונגד הספינות המסיעות את המעפילים . כבר בקייץ 1939 תוכנן להקים מחוצה לגבולות ארץ ישראל מחנות הסגר למעפילים שנתפסו . כך נשתלב המעשה עם ההלכה שנקבעה ב'ספר הלבן' החדש , ( 1939 . 5 . 17 ) להרשות עלייתם של  אל הספר
מכון ז'בוטינסקי בישראל