אחר השיירה הרביעית אחר השיירה הרביעית נתגלע ויכוח בין גלילי לבין כץ וחבריו . כץ הגיע לווינה לבירור הבעיות להמשך ההעפלה , ברם התנהגותו של גלילי היה בה כדי לגרום לאובדן האמון המלא , שבלעדיו אין אפשרות לקיים שותפות בעניין מחתרתי מסובך וקשה כגון ההעפלה . ואומנם אין תימה שמידת עצמאיותו , אי נכונותו לקבל הוראות , שיטתו הראוותנית בהכנות לעלייה ובאירגונה , לא נתקבלו על דעת רבים מאנשי הפעולה , ובייחוד לא על דעת אנשי אצ"ל , שעניינם היה בהבטחת ההורדה של האנשים בסיכון מינימאלי . כץ לא נתכוון לפטרו , אבל בווינה ראה עצמו חייב לעשות כן , ועורר חמתו של ראש בית"ר . ראש בית'יר ראה את ההעפלה עניץ למומחים ב'קונטראבאנדה / ולא לאנשים רשמיים בתנועה . באמצע שנת 1936 ראה כבר בהעפלה יותר מגורם של לחץ כלפי חוץ ושל חינוך כלפי פנים , אלא אף גורם ממשי בעלייה ההמונית . ודאי ראה צורך בפיקוח הציבורי , אלא שעדיין עמד על ההכרח להשתמש באנשים זרים ונועזים , ובדרך הטבע רודפי בצע ואפילו סחטנים . השיירה הראשונה בלא גלילי היו לה חבלי לידה קשים , וראש בית"ר היה לבו רגז מאוד .
אל הספר