' ענק שניצח את המוות ' גדולה היתה החרדה מאוד לחיי בן יוסף למן אישור גזר הדין . רבים היו מוכנים לפעול לטובת הצלתו , אבל לא יכלו לעשות דבר של ממש . חבריו ואישי התנועה הלאומית לא יכלו להסתיר כאבם , אבל חשו חובה קדושה לעצמם לבקר את בן יוסף בבית כלאו , אף בלא שימצאו בכוחם לנחמו . כמה מחבריו ומפקדיו , וכמה עיתונאים ( ממערכת 'הבוקר' ובא כוח העיתונאים היהודים בווארשה , ( הגיעו לשם , והורשו — אחר חיפושים מדוקדקים — לבקר את בן יוסף . הם באו לעודד , לנחם , אבל על צד האמת הם היו זקוקים לעידוד ולנחמה . בן יוסף הבין ללבם וחש את תחושתם שלהם , הוא עודדם וניחמם . למבקריו הודיע מפורשות וברורות : 'חנינה לא אקבל , אין אני רוצה בה ' , ולמבקרים בימים האחרונים אף חתך בלשונו מאמרי צוואה . בשבת בבוקר , ( 1938 . 6 . 25 ) אחר שאושר גזר הדין , אמר למפקד הפלוגה בראש פינה , לד"ר יוניצ'מאן : 'אני חושב , שאיני ראוי לכבוד הגדול הזה — להיות היהודי הראשון שייתלה בארץ על ידי המלכות לאחר אלפיים שנה . אני מתגאה בכך , שיהודי ראשון זה — בית '' רי הוא . ואני מתגאה בכך , שאני הנני בית '' רי זה . בטוחני , שאני רק הראשון , אב...
אל הספר