חלוקת ארץ־ישראל - שלילתה להלכה ולמעשה

חלוקת ארץ ישראל - שלילתה להלכה ולמעשה נימוקיו של ראש בית"ר בנושא החלוקה היו נימוקי ברזל , שלא ניתנו לפירוך או לפירוק . הם כוונו אל ההלכה שברעיון ואל המעשה שבתוכנית . כבר בשהותו במעבר באלכסאנדריה , ( 1937 . 7 . 9-7 ) משהגיעה א ליו הידיעה המוקדמת על 'תוכנית החלוקה שהיא הפיתרון הטוב ביותר למשבר , ' הכריז בפומבי את דעתו שעמד בה מאז תחילת הפירסומים בעניין , והיא ' נישט געשטויגן נישט געפלויגף ( לא דובים ולא יער . עורבא פרח . ( חוסר הסיכוי המעשי לקיים את התוכנית פטר מן הצורך להרבות בנימוקים עקרוניים ומעשיים , אבל הללו נמצאו לרוב . 1354 טען כנגדו ש'מוכר את עמו בפומבי / ואף קרא לו 'אמיר חיים וייצמאן / 'בוגד בעם' ' ) הירדך , , ( 1937 . 8 . 6 שם טען , שווייצמאן ניסה להשפיע על רומניה , צ'יכוסלובאקיה ויונו" סלאביה . בדרך זו — כד צריך לפרש — כאילו אף תקע טריז נגד 'מדיניות הבריתות' של ז'בוטינסקי . 'הירדך כתב ( 1937 . 8 . 27 ) על וייצמאן , שמקיים את הבטחותיו רק לאנגלים . בן גוריון , שנטשה חסיד החלוקה , מנו בו חטא שהוא מוכן לעשות יד אתת עם אויבי הציונות , כ'בונד ' , בעד החלוקה ' ) הירדן / ; 1937 . 11...  אל הספר
מכון ז'בוטינסקי בישראל