סוף הוויכוח על 'דיפוליטיסאציה ' ה'דיפוליטיסאציה' של בית"ר , שבה דובר בכינוס העולמי השני , ושעלתה לדיון מחודש מלאחר קונגרס הייסוד של הצ"ח , נדונה מלכתחילה לשמש רק בבחינת סיסמה המהלכת ערטילאית . כך היה בימים כתיקונם , כביכול , וכך נתגלה בעליל בימים שהסכנה לביטחון ארבה לפתח כל ביית יהודי בגולת אירופה ושהמאבק המדיני חייב את העם כולו , ובייחוד את הדור הצעיר , ולרבות את בני הנעורים . האינטואיציה , שלא ייתכן לבית"ה אפילו נתחייבה קודם כל ובראש הכול בעבודה חינוכית , שלא להיות מעורבת בעבודה מדינית , פינתה את מקומה להכרה ברורה , שאומנם חובת העבודה החינוכית בבית"ר לא פטרה אותה מעולם , ובוודאי לא תפטור אותה בעתיד , מעבודה שפירושה הוא אחד : עבודה מדינית . ההצעות המדיניות לגבי עתידה של ארץ ישראל , והסכנה לאובדן הסיכוי המדיני שלציונות , מאורעות הדמים בארץ ישראל , עליית היטלר והאנטישמיות באירופה , כל אלה דחפו את בית"ר להניח לסיסמה של 'דיפוליטיסאציה' שלכול הדעות אינה ראויה עוד , וזאת בלא להניח כלל למגמה המתמדת לעשות ככול האפשר יותר לעבודת החינוך הצרוף בבית"ר . העקרון שהציונות היא לאומיות צרופה , ומאמץ ח...
אל הספר