... אלא בדרך של פעולה מדינית עצמאית הדיון בשאלות היחס להסתדרות הציונית בוועידת וינה היה לא פחות סוער ולא פחות ממושך , אלא שזה הכאיב פחות את ז'בוטינסקי , ופחות הדאיג אותו . בדיון זה נתגלו מתנגדים קיצוניים להסכם קאלה מעיקרו , עד כדי נסיגה ממנו , ועד כדי התנגדות לכול הניסיון הז'בוטינס קאי להגיע להסדר בתוך הצה"ר על יסודה של פשרה החותרת לשמור על אחדות אירגונית . ז'בוטינסקי לא נתן את דעתו על כך , שאומנם מתגבשת מאחורי הדיון הפורמאלי נסיגה מן ההחלטות , שאליהן הגיעה התנועה בדרך הפשרה . הוועידה אישרה אחר דיוניה את הסכם קאלה , וז'בוטינסקי היה מרוצה , שעם דחיית המאכ סימאליסם לא נדחה הסכם קאלה , והצה"ר תצא לפעולה מדינית עצמאית בדרכה שלה , וברוח הדימוקראטיה . שוב לא ראה ז'בוטינסקי מבחינה אירגונית צדדים זה מול זה , שהרי הכול קנאים לקיומה של הצה"ר , ואינם מוכנים לפרוש ממנה . בהתאם לכך לא פיקפק מלהציע ועד פועל , שכולו מראשי קבוצת גרוסמאן , בלא לצרף חבר אחד מחבריו , ולא חשש . היתה זו מידה יתירה של אמון עד כדי חוסר זהירות , ולפיכך הועמדה התנועה במשך שיבעה
אל הספר