בוועידה העולמית החמישית של הצה" רבווי נה ( אבגוסט ספטמבר - ( 1932 לא בדרך של דיקטאטורה משני אגפים הגיעו צירי הוועידה לווינה לת קוף - אלה , ה'גחסמאניסטים / את ז'בוטינסקי , המבקש להבטיח מינימום של עצמאות הפעולה המדינית להצה"ר ; ואלה , המאכסימאליסטיס והאקטיביסטים , שנתקבצו סביב אתימאיר ופון וייזל , - את הצה"ר , שפעולתה העצמאית תהא מעין פעולה דיפלומאטית אף אליבא דז'בוטינ סקי , ואילו זו צריכה להיות כולה פעולת מרי . לשתי ההתקפות היו תגובות והדים בתוך בית"ר . שתיהן נפלו על ראשו של ז'בוטינסקי , והוא ראה את ההתקפה האידיאולוגית על הצה"ר חשובה מן ההתקפה שערכו ה'גרוסמאניסטים' בשאלה האירגונית על תלותה של הצה"ר בהס תדרות הציונית . ז'בוטינסקי היה נתון ראשו ורובו לדחיית ההתקפה האידיאולוגית המרוכזת מצדם של המאכסימאליסטים והאקטיביסטים . ז'בוטינסקי הניח , ( 1932 . 8 . 28 ) שהמאבק נגד אנגליה יתנהל בשתי מגמות : במגמה של תנועת מחאה , ובמגמה של תנועת התנגדות . את תנועת המחאה ראה בתנועת הקובלנה הלאומית ( ה'פיטיציה - ( ' 'אין זה רק נוסח של מלים עם הרבה חתי מות . זוהי תנועה , תנועה המונית רחבה ' - ואת
אל הספר