הגנה ולא התקפה ז'בוטינסקי התריע על הסכנה הגדולה שבגילוי יחס של אהדה מצד ממשלת המאנדאט כלפי הערבים , והזהיר מפני התוצאה הצפויה : מאו רעות דמים . את אזהרתו לא קיבלה הממשלה . אף ההנהלה הציונית התייחסה באי רצון גמור כלפי פעולתו של ז'בוטינסקי , הפוגעת ביוקרתה כמנהלת המדיניות של העם הציוני . ההנהלה הצ יונית היתה אחראית לא רק למדיניות , אלא אף לביטחון היישוב , ובתחום זה נתגלה , שהיישוב שדיבר בגאווה על כושר הגנתו כלל לא היה מוכן למאורעות בהיקף ארצי . בחברון ובצפת - שם נפלו רובי הקורבנות — לא היה היישוב מאורגן כלל לצורך הגנה , ואף במקומות האחרים היה כוחו דל , ומעמדו כנזקק למגן זרים - עלוב . הבית"רים הוותיקים נמנו עם חברי ה'הגנה / ומהם שהיו חברים בה עוד מימי נעוריהם בפעולת ההגנה בירושלים עם ז'בוטינסקי בשנת . 1920 בהמשך השנים נעשתה ה'הגנה' יותר ויותר עניינה של הסתדרות העובדים , כשכול מיסגרתה רופפת למדי , וקשורה קשר , שאינו מחייב במידה מליאה , עם קבוצות של 'הגנה' מקרב האיכרים במושבות . בשנת 928 ו החלה ה'הגנה' לגלות מידת של אפליית כלפי הבית"רים , ששירתו בשורותיה , ובמיוחד הצטיין בכך אחד מראשי מפק...
אל הספר