ארץ ישראל והנושא הלאומי בשירה העברית מרב סעדיה גאון ועד שמואל הנגיד יוסף טובי א . טתיחה אחד המאפיינים לכאורה של שירת החול העברית בספרד בימי הביניים הוא היותה מנותקת מן הרקע הלאומי של העם היהודי , כלומר אין היא מתייחסת לארץ ישראל ואינה מביעה את התקווה לקיבוץ גליות והחזרת המלכות לעם ישראל . זאת , לפי שהחברה שבתוכה נוצרה ואותה הביעה , הייתה לכאורה " חברה חצרנית" שהתערבה בחיי החברה והתרבות של ספרד המוסלמית - אנדלוסיה . וכך , במקביל לשירי ה"חניך של משוררי ספרד המוסלמים , שבהם הביעו געגועים לערים שגורשו מהן ( לאחר שהנוצרים כבשון מידי המוסלמים במסגרת ה"רקונקיסטה" המפורסמת , ( הביע משה בן עזרא , בהיותו גולה ב"נכר" הפוליטי והתרבותי בספרד הנוצרית בעשור האחרון למאה האחת עשרה ובשליש הראשון למאה השתים עשרה , את געגועיו לגרנדה עיר הולדתו . גרנדה היא העיר שבה התעצבה דמותו החברתית , התרבותית והרוחנית - התרבות הערבית והערבית היהודית , שבלעדיהן חייו אינם חיים . וכך , כאשר מבקש אבן עזרא להיגאל מן הגלות שהוא שרוי בה על כרחו , הוא תולה גאולתו באל בלשון זו : " אם עוד ישיבני אלהים אל הךר ךמון דרכי יצלחו צלו...
אל הספר