אינטראקציות שונות בין יהודים לנוצרים בשלהי העת העתיקה סת שוורץ אפתח מאמר זה בדיון קצר בשתי הגישות העיקריות במחקר בשאלת יחסי הגומלין היהודיים-נוצריים בשלהי העת העתיקה : הגישה הראשונה מדגישה את תגובת היהודים לעוינות הנוצרית ההולכת ומתמסדת , ואילו הגישה השנייה בוחנת את השימוש היצירתי שעושים היהודים באלמנטים תרבותיים נוצריים וטוענת בשל כך לקיומם של יחסים חיוביים , באופן בסיסי , בין היהודים והנוצרים . אנסה לתאר כאן את הקווים הכלליים של הוויכוח , בלא לתת דין וחשבון מקיף על אודותיו . בניגוד לרוב החוקרים שעל מחקריהם אני מתבסס , ברצוני לטעון ששתי גישות אלו אינן מוציאות זו את זו בהכרח ) אדרבה , יש לשלבן זו בזו על מנת ליצור פנומנולוגיה עשירה ומורכבת של התרבות היהודית בשלהי העת העתיקה . בהמשך ארחיק ואטען שעצם הופעת תרבות יהודית ייחודית בשלהי העת העתיקה יש לראותה כתוצר לוואי של התנצרות העולם הרומי , כלומר , אחת מהתוצאות של ההתנצרות ההדרגתית של האימפריה הרומית במאות הרביעית והחמישית הייתה התייהדותם ( מחדש ) של היהודים . עוינות התפיסה שיחסי היהודים-נוצרים בשלהי העת העתיקה התאפיינו בעוינות נוצרית כלפי...
אל הספר