האם פיתחה המחשבה ההלכתית מושג של "מלחמה אסורה ? " אביעזררביצקי המסורת הדתית היהודית הבחינה בין שני טיפוסים שונים של מלחמה ; מלחמת מצווה ומלחמת רשות . עם הטיפוס הראשון - "מלחמת מצור - " . נמנו המלחמות המקראיות בשבעת העממים יושבי הארץ , המלחמה בעמלק , וכל מלחמות המגן של עם ישראל . זוהי איפוא קבוצה ברורה ומובחנת ( לפחות לאחר חקיקתו של הרמב"ם . ( לא כן הטיפוס השני של מלחמה - "מלחמת הרשות" - שהוא פתוח יותר ותלוי בנסיבות משתנות ובשיקול דעת . יתר על כן , היציאה למלחמה מסוג שני זה תלויה בפעילות משולבת מטעמן של שתי רשויות : היוזמה למלחמה נובעת מהרשות הפוליטית ( המלך , ( אך המלחמה לא תיחשב לגיטימית עד שתאושר רשמית על ידי הסמכות הרוחנית המשפטית ( הסנהדרין . ( האם ההבחנה הזאת בין מצווה לרשות ממצה את שדה הדיון , או שמא היא מותירה מקום גם לסוג שלישי - מלחמה פסולה - שאינה מצויה לא בתחום החובה ולא בתחום הרשות , אלא בתחום האיסור והחטא . אפשר לנסח את השאלה גם בדרך אחרת : אילו שיקולים יעמדו לפני בית הדין הגדול ( הסנהדרין ) בבואו להתיר או לאסור את היציאה למלחמת רשות ? האם שיקולים טקטיים ואסטרטגיים ? האם ...
אל הספר