להיות אזרח אירופי - ארוס וציוויליזציה יוסף ויילר מבוא המתחים רבי האתגר בין תודעה לאומית לרגישות רב תרבותית מתגלעים לא רק במסגרת המדינה בצורתה הקלסית , אלא גם ברמה העל לאומית , המאפיינת את האיחוד האירופי . הסכם האיחוד האירופי משנת 1992 ( הסכם מסטריכט ) יצר לראשונה את המושג אזרחות אירופית בזו הלשון : נקבעת בזה אזרחות באיחוד . כל אדם בעל לאומיות של מדינה חברה יהא אזרח האיחוד . בטיוטת הסכם אמסטרדם משנת 1997 מצאו מנסחי האמנה צורך , הנובע מחרדה , לתקן את סעיף האזרחות של הסכם מסטריכט , בהוסיפם את המשפט : אזרחות באיחוד תשלים את האזרחות הלאומית מבלי להמירה . התיתכן בכלל אזרחות "אירופית ? " והרי אירופה אינה מדינה . ואיזה מובן או מובנים ניתן להעניק לאזרחות כפולה או "משלימה" כנוסחה המתוקנת של אמנת איחוד אירופה ? הדיון הפוליטי ההולך וגובר באזרחות האירופית מצטיין במעין דו פרצופיות . בעיני רבים , מושג האזרחות האירופית נחשב לאחד ההיבטים הפחות מוצלחים של הסכם איחוד אירופה , בהיותו טריוויאלי וריק מתוכן , ואי לכך בלתי רלוונטי . מנקודת מבט זו , אלה המאמינים בו רואים מהרהורי ליבם , ואלה החוששים ממנו סובלים...
אל הספר