חוקה , דת ומדינה אהרן ברק על אריאל תזן צבי הכרתי את אריאל בהיותו מרצה צעיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב . מאז נקשר הקשר בינינו . תחילתו בשיחות בעניין המשפט המינהלי - מקצוע שלימד בפקולטה זו . עניינו אותו המושג סבירות ותורת שיקול הדעת המינהלי , בהם עסקתי . בהקשר זה הדגיש רוזן צבי - וזו גם עמדתי - כי "מעורבות שיפוטית כלפי הפעילות של רשויות המינהל , בתקופה של הרחבת סמכויות של הרשות , חיונית היא . תרומתו של בג"ץ להגנת זכויות הפרט ולהשלטת שלטון החוק באמצעות האקטיביזם השיפוטי שהוא 2 נוקט בשנים האחרונות הינה חיונית ומרכזית . " עם זאת מתח אריאל ביקורת על כמה פסקי דין שכתבתי , בעיקר בתחום ההסכמים הפוליטיים , בהם ראה "מעורבות יתר . " לעומת זאת התריס נגד "מעורבות חסר" בעניינים אחרים , כגון בכל הנוגע בפתרון מצוקת היחיד והמשפחה . המשכו של הקשר בינינו נסב סביב ויכוחים על משפט ושיפוט . אף כאן מצאנו שפה משותפת . כמוני סבר גם הוא כי המשפט יכול לגבש עמדה כלפי 3 כל פעילות אנושית . אך כמוני הבין - טוב מאחרים - כי עמדה זו בדבר השפיטות אין משמעותה כי ראוי שכל סכסוך יובא להכרעה שיפוטית ; הוא הבין היטב ...
אל הספר