חכמת אדם תאיר פניו י ש ירוזן צב י רבי אבהו הלך לקיסרין . וחזר משם ופניו מאירים . ראוהו התלמידים , עלו ואמרו לרבי יוחנן : רבי אבהו מטמון מצא . אמר להם : למה ? אמרו לו : פניו מאירים . אמר להם : שמא תורה חדשה שמע . עלה רבי יוחנן אצלו ואמר לו : ומה תורה חדשה שמעתה ? אמר לו : תוספתא ישנה . קרא עליו : "חכמת אדם תאיר פניו " . ( קהלת רבא , ח < המדרש פותח בהצגת עובדה : רבי אבהו חוזר מקיסרין ופניו מאירים . מדוע ? מה האיר את פניו ? אין יודעים . זו עובדה הזקוקה לפרשנות . המדרש כולו נסב סביב נסיונות לפרשה . ראשונים מנסים את כוחם התלמידים : "רבי אבהו מטמון מצא" - כך , בוודאות , הם מפרשים . הארת הפנים היא תוצאה של מציאת מטמון , אוצר חומרי . רבי יוחנן , המברר את מקור הידיעה ומגלה שזו רק פרשנותם להארת הפנים , מציע פרשנות שונה : "שמא תורה חדשה שמע " . יש כאן מעבר ממטמון חומרי למטמון רוחני . תורה , ולא אוצר . התלמידים טעו , מסתבר , ביחסם את הארת הפנים לעושר חומרי . אילו היה המדרש מסתיים בזה , היה מבנהו פשוט ולקחו מקובל : יתרונה של התורה על העושר החומרי ,
אל הספר