תרופות מעוררות השימוש בתרופות כאמצעי טיפולי בילדים היפראקטיביים היה נפוץ כבר לפני מאות שנים . ברדלי ( 1937 ) נחשב לראשון שחקר את השפעות הטיפול התרופתי על ילדים היפראקטיביים והיה הראשון שגילה כי לתרופות מעוררות ( סטימולנטים ) יש השפעה על ההתנהגות ההיפראקטיבית . רוב העבודה על השפעת הסטימולנטים על ילדים מבוססת על השימוש באמפטמיגים . חומרים אלה נספגים במהירות לאחר בליעתם , מתפזרים בגוף ומתרכזים במיוחד בכליות , בריאות וברקמות המוח . השפעת האמפטמין ניכרת במערכת העצבים כשלושים רקות לאחר בליעתו , מגיעה לשיאה כעבור שעתיים ונעלמת כעבור ארבע עד שש שעות . כ 60 % עד 70 % מן האמפטמין מתפרקים והיתר מופרש עם השתן ללא שינוי ( לוין , ברוקס ושונקוף , . ( 1980 ההשפעה הפרתקסלית של תרופות מעוררות על ילדים היפראקטיביים אינה מובנת וטיבה שנוי במחלוקת ער היום . שאלות באשר לסוג התרופה , למינון ולאפיוני הילד המתאים לטיפול כזה לא קיבלו ער היום מענה חד משמעי . פרק זה יעסוק בעיקר בסטימולנטים . אומנם , גם תרופות הרגעה ( טרנקווילייזרים ) ותרופות אנטי קונבולסיביות משמשות בהרכבים שונים לטיפול בהיפראקטיביות , אך שימוש ז...
אל הספר