הערכה אחד מבתי הספר לאמנות עבר הערכה חיצונית של משרד מיוחד שנשכר על ידי משרד החינוך . המעריכים עברו בין הכיתות השונות אשר באחת מהן ניגנה תזמורת את הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט . לאחר מספר חודשים קיבל מנהל בית הספר דוח עב כרס של הוועדה , ובין העמודים מצא את ההערות הבאות על התזמורת ועל הקונצרט : שמנו לב כי היו ארבעה נגני אבוב , וברוב הזמן הם היו חסרי תעסוקה . ראוי להקטין את מספרם ולחלק בצורה מאוזנת יותר את עומס עבודתם . היו שנים עשר כנרים שניגנו בדיוק את אותם תווים . ברור שזו כפילות בלתי נחוצה . אם דרוש צליל חזק יותר , ניתן להשיג זאת באמצעות הגברה אלקטרונית מתאימה . מאמץ רב בוזבז בניסיון לנגן תווים של משכי שמינית . זהו עידון מופרז , והתוצאה לא הייתה שקולה למאמץ . אנחנו מציעים כי בהופעות בעתיד יעוגלו כל התווים למשכי תו של רבע . הייתה חזרה רבה מצד כלי הנשיפה על קטעים שניגנו לפני כן הכינורות . חזרה זו לא הוסיפה דבר לרעיונות המוזיקליים שהיו אמורים להעביר . אילו נמנעה כפילות זו יכול היה הקונצרט , שארך שעתיים , להתקצר לארבעים דקות . לבסוף , אילו המלחין עצמו היה שם לב לנקודות אלה , קרוב לוודא...
אל הספר