אבל ימי ספירת שבעה נקיים יש להקל . ואפילו בימי ראייתן מותר להן ללכת לבית הקברות ביום השבעה וביום השלושים וביום פקודת השנה ובהקמת מצבה וכן בימים שרגילים לבקר בבית הקברות כגון בערב ראש חודש ניסן ואלול וכיוצא בזה . גם בנושא זה מגלה הרב יוסף רגישות למנהג , אבל סובר שחשוב מאוד להגביל את חלותו של המנהג שלא להיכנס לבית הקברות רק לחלק מזמן טומאתה של האישה — 81 ימי הראייה , מן הטעם שהאיסור אינו בה בגלל היות האישה טמאה , כפי שסברו מקצת הפוסקים , אלא משום שהווסת מוגדרת לכלוך שאינו מתאים למקום קרוש ( י . ( כמו כן מגביל הרב יוסף את המנהג רק לביקורים בבית הקברות בזמנים שאינם 82 מעוגנים במסורת ובמנהג . כמקור להבחנה זו הוא מצטט מדברי ר' חיים צבי ארנריך בשו"ת קב החיים ( סימן צב , ( שכתב : "יש לומר שכאשר הכל מתאספים והולכים לבית הקברות מותר לה ללכת עמהם , שלא יהיה לה עצבון גדול ובושה כשהיא נבדלת מחברותיה , וכמו שכתב כיוצא בזה מהרא"י ופסקו הרמ"א שם . " יש בסיטואציה זו התנגשות בין שתי מערכות מנהגים המבוססות על תפיסות מאגיות מטפיזיות , טומאת הנידה והביקור בבית הקברות . הרב יוסף מנסח דרך ביניים שתמנע עגמת נ...
אל הספר