צורך במעמד הסמכותי , אלא רק במומחיות שיש לרב בענייני הלכה . את השירות הזה אפשר להשיג בדרכים אחרות . הרב יוסף מביא שורה של פוסקים שהתנגדו לגישתו של ר' שלמה חסון , חוץ מזה הוא טוען שיש הבדל במציאות החיים : [ הרב בן חסון ] היה יושב על כסא ההוראה בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים , והשלחן ערוך לפניהם בישרא שמינא ויין ישן , עם כל פרי מגדים , וכמו המשל הידוע אין השבע יודע בצערו של הרעב [„ . ] אולם בנ"ד גם הוא יודה שכופים זה את זה למנות רבנים ראשיים שיש להם סמכות חוקית לאפרושי מאיסורא , ולתקן תקנות לגדור גדר ולעמוד כפרץ , ולא לזולתם . דבריו של ר' שלמה בן חסון אמורים בקהילה הנאמנה להלכה , ששם אין צורך להפעיל סמכות משפטית אזרחית , אלא רק לספק שירות לבני הקהילה החפצים בתשובות הלכתיות לשאלותיהם . סלוניקי במאה השמונה עשרה שונה אפוא מירושלים בשלהי המאה העשרים . בסלוניקי הסמכות הדתית לא הייתה נתונה במשבר ( כך רואה זאת הרב יוסף , ( ולכן יכלה , כדברי הרב חסון , שלא להדגיש את הפן הסמכותי שבא לידי ביטוי במינוי רב ראשי , אלא להסתפק בעצמה המוענקת לחכמי העיר מתוקף ידיעתם את התורה ומומחיותם בהלכה , ואילו בירוש...
אל הספר