ומבחין בין מציאות חברתית שבה המאבק בשיאו , וכל הסכמה למנהג חדש עלולה להתפרש ככניעה לאיראולוגיה שלמה . ובין מצבים אחרים שבהם אין הדברים כך . מה שקובע מבחינתו במאבק נגד "המחדשים" הוא הכוונה . כאשר הוא מזהה כוונה לחידוש בניגוד למסורת הוא ייאבק בה . לעומת זאת , כאשר מדובר בפעולה שאינה נובעת ממגמות כאלו , אף שמבחינה היסטורית היא אכן יונקת מעולם זר ליהדות , הוא אינו נאבק בה . מה שמפריע לרב יוסף הוא תודעת השינוי והשאיפה לשינוי ולא השינוי עצמו . בפרק ראשון , סעיף ב , ציטטתי מדבריו של פיטר ברגר , שטען כי המאפיין העיקרי של המודרניות הוא המודעות לשינוי , כלומר לכך שעולם החיים השתנה מהרבה בחינות חיצוניות ובכך השפיע על עיצוב עולמו הפנימי של האדם . יותר מכך , התודעה המודרנית חפצה בחידוש ורואה ב"קדמה" ובשינוי מן העולם "הישן" מעלה ויתרון . לעומת זאת , ציטטתי מדבריו של יעקב כ"ץ המתאר את החברה המסורתית כמבססת את קיומה ושאיפותיה על המסורת . אמנם גם בחברה המסורתית חלו שינויים , אולם החברה המסורתית אינה רוצה בהם , והיא מבקשת ליישב את השינויים לאור המסורת . בלשונו של כ"ץ , "החברה המסורתית משתנית למעשה אבל מ...
אל הספר