אחריותו של הרב יוסף לכלל הקהילה היהודית כמניע העיקרי לנטייה להקל מסבירה גם את החריגה ממגמה זו בכתביו . כך למשל כאשר הוא דן בטבילת גיורת ביביע אומר ( א , יו"ד יט ) הוא מביא את הטיעון הזה : וכ"ש האידנא ראחסור דרי ורוב הגיורות אין כוונתן לשם שמים רק לשם אישות וכיו"ב , ודי לנו להקל בעצם הגרות , שאנו מוכרחים לקבלן כשבאים אלינו להתגייר , מכמה טעמים וסיבות נכונות ומספיקות [ ... ] אבל להוסיף עוד קולות כגון לטבול שלא בפני ב"ד , כדי שלא תנעול דלת בפני גרים , חלילה לומר כן , אדרבה מי יתן וננעלה דלת בפניהם , ומכ"ש שאחר הגרות ע"פ הרוב זה דרכם כסל למו , ואיש לדרכו פנה , ומחללין שבת , וכר , וקשין לישראל יותר מספחת . ואינם ראויים הללו לחוס עליהם ולהקל נגד דברי חכמים . כלומר , מגמת הפוסק להקל נועדה למנוע מן היהודים אשר אינם מחויבים באופן מלא להלכה להוסיף ולהתרחק , אולם בנידון רידן מדובר בהרחקה של גויים שעדיין אינם חברים בקהילה , לפיכך לא קיימת כלפיהם מחויבות ואין סיבה להקל . "אדרבה מי יתן וננעלה דלת בפניהם . " ! המתינות אינה תכונת אופי של פסיקת הרב יוסף , אלא היא תגובה למצב מסוים , החילון מביא את הרב י...
אל הספר