לינדר סבר שאין לחשוד במקורות הנוצריים ביחס חד צדדי ליהודים , 26 וטען שאיסוריו של הדריאנוס נועדו 'להבטיח כשלימות את אופייה הפאגאני של אליה קאפיטולינה על ידי ניתוקה הגמור מן היהדות ומניעת כל אפשרות לשיקומה כירושלים יהודית . ' לדעתו האיסור היה בתוקפו עד סוף המאה השלישית וראשית המאה הרביעית . ואולם טענותיו נגד ראיית המקורות האלו כמקורות חד צדדיים ביחסם ליהדות אינן מקובלות עלינו . אופיים הפרשני של אותן עדויות , התולות את גורל היהודים תחילה בצו האלוהים ואחר כך בצו של הדריאנוס " , מעמיד את ערכן ההיסטורי בסימן שאלה " . מסקנתו של רוקח , שבעצם היהודים עצמם נמנעו מלבקר בעיר , ושזה בעצם הרקע לתיאוריהם של המקורות הנוצריים " , מבהירה היטב את הפגיעה הקשה ברגשות מרבית האוכלוסיה היהודית עקב הקמתה של מושבה צבאית פאגנית במקום בירתם ומקום מקדשם . ברם היו שלא השלימו עם המציאות המרה והתיישבו בתחומי העיר , למשל , אותה חבורת חכמים שיצרה בסוף המאה השניה את ה'קהלא קדישא דבירושלם . ' הקמתה של איליה קאפיטולינה בקולוניה פאגנית אינה צריכה להתפרש כפעולת עונשין , בעיקר מפני שהתוכנית להקמתה קדמה למרד והיתה אחת מעילותי...
אל הספר