לעיוות זה בדרכה של הקואופרציה ההסתדרותית . הנושא הזה הועלה בדיונים אין ספור בכל המסגרות של ההסתדרות , עד שלבסוף הוחלט בוועידה השישית של ההסתדרות , ( 1945 ) לחסל את העבודה השכירה תוך חודש ימים , ואולם ההחלטה מעולם לא מומשה . את טבנקין ואת חבריו הדאיגה גם בעיית השיכון ההסתדרותי . ב 1944 דיבר טבנקין בכאב על ניוונו של השיכון הקואופרטיבי , שנבלע ונטמע בתוך העיר הרכושנית : " במקום שכונת בורוכוב יש לנו גבעתיים . במקום קרית עבודה — חלק מחולון , וגם בקרית חיים הולך ובטל האופי המיוחד שלנו . " ניסיונותיו של השמאל הציוני הסוציאליסטי להציב סכר בפני הגל הגואה של חדירת תכנים רכושניים לקואופרציה ולשיכון לא נתקלו בהתנגדות עקרונית מצד הרוב בהסתדרות . אדרבה , נראה , כי להלכה נוצרה חזית הסתדרותית אחידה לסתימת הפרצות ולהיערכות משותפת לשמירת ערכי השוויון והשיתוף במפעלי חברת העובדים . ואולם הסכר לא היה איתן דיו לעצור את הזרם הסטיכי . לאופוזיציה , כלומר להשומר הצעיר ולאחדות העבודה , חסרו כלי ביצוע , ואילו במפא"י ניצח לרוב הקו הפרגמטי את הקו העקרוני . היחס לברית המועצות השקפתו האינטרנציונליסטית של טבנקין כמו...
אל הספר