חשוב בהתפתחותה של תנועת הפועלים הישראלית . בסופה של התקופה הזדהה הרוב במפא"י ( ובוודאי גם רוב פועלי אח ישראל ) עם עמדתו של רמז . היתה זו עמדה של השלמה פסיבית עם התגבשותן של שתי חטיבות לאומיות עוינות זו את זו . לעומת מפא"י , שעם הזמן התייאשה מכל דרך של הסכם מעשי בין שני העמים , ירש השומר הצעיר , באדיקות האופיינית לו , שתי גישות מנוגדות , שרווחו בתנועת העבודה בראשיתה : את המתינות המדינית של הפועל הצעיר ואת האקטיביזם המעמדי של אחדות העבודה . הוא הצליין ליצור סינתזה רעיונית של שתי הגישות , אך לא עלה בידו להביאן לכדי אסטרטגיה מדינית מגובשת ; ולכן , נראתה תפיסתו בשאלה הערבית לעתים אנכרוניסטית ולעתים דוגמטית . בין איחוד לעצמאות פוליטית גישושים להקמת איחוד שמאלי בשנות השלושים יזמה מפלגת פועלי ציון שמאל כמה ניסיונות להתקרב אל השומר הצעיר , ובקיבק הארצי היו קבוצות , שבהשפעת תורת בורוכוב , נטו להתקרבות כזו . ואולם לרוב חברי הקיבק הארצי לא היתה קרבה רעיונית ולא זיקה רגשית אל תלמידי בורוכוב האדוקים , ולכן נשאר המרחק בין הצדדים גדול , גם כאשר עמדותיהם הפוליטיות הלכו והתקרבו . הנהגת הקיבק הארצי התייח...
אל הספר