איך אבד "זרם העובדים" כשמדברים על "זרם העובדים" מדברים על שני עניינים : על תולדות גישה פדגוגית מסוימת , ועל תולדות גישה פוליטית מסוימת . בראשית היה העניין הפדגוגי במרכז , אחר כך היו העניין הפדגוגי והעניין הפוליטי משולבים זה בזה , ולבסוף גבר העניין הפוליטי על הכול . " זרם העובדים" ( או "בתי החינוך לילדי העובדים ('' ראשיתו בשנות העשרים כאירועים פנימיים בכמה כפרים , וקזיאו ואה ריתו בשנות החמישים כאירגון החינוך הגדול בין אירגוני החינוך במדינה , קודם שבוטלו ומוזגו ב"חוק החינוך הממלכתי , תשי"ג , . " 1953 היום , מצדדים שונים , נשמעת כמיהה מפורשת לחזור אל זרם העובדים ולהזרימו מחדש , מתוך געגועים אל איזו איכות מיוחדת שבוטלה עם קבלת אותו חוק — גם כאילו להחזיר איזו עטרה ליושנה , וגם כאילו לתקן איזה מעוות היסטורי . מה בדיוק מתכוונים הללו להחזיר — האם את "הגישה הפדגוגית המסוימת , " את "הגישה הפוליטית המסוימת , " או את שתיהן 1 ומה עוד ניתן ללמוד בעניין זה מתולדות אותו זרם ומגלגולי אותן גישות , לאחר שנחשף גם כוחו של הזרם וגם חולשתו , גם טעמי היותו וגם טעמי ביטולו ?
אל הספר