היישוב הערבי במשך המאה הי"ט היה המצב בגליל התחתון המזרחי דומה לזה שכשאר אזורי ארץ ישראל . השלטונות העות'מאניים שארץ ישראל היתה נתונה לשליטתם , לא נקטו כל מדיניות שנועדה לפתח חלק זה של האימפריה שלהם . מאחר שהתנאים הפיסיים בגליל התחתון אינם מאפשרים לפתח חקלאות בתנאי בעל וגם חקלאות השלחין לא באה בחשבון באותם הימים , נשאר האיזור שולי לחקלאות , כמות המשקעים השנתית הממוצעת הקטנה ביחס עם הסטיות הגדולות מן הממוצע , האופייניות לאזורים שבגבול הצחיחות , והיעדר מקורות מים מקומיים שאפשר לנצלם באותה תקופה — גרמו לכך שלא היו כאן תנאים נאותים לקיומה של חקלאות . לתושבי האיזור לא היו מקורות פרנסה אחרים לבר מן החקלאות , ולכן הם נותרו ללא בסיס כלכלי יציב . ניתוסף לכך גם גורם של חוסר הביטחון ששרר באיזור , בהיותו פרוץ לחדירותיהם הלא פוסקות של שבטי בדווים , בעיקר בשנות בצורת , שבהן היה מצבם של הפלאחים ממילא גרוע ביותר . התוצאה ממכלול גורמים אלה היתה שאוכלוסיית הגליל התחתון המזרחי נשארה דלילה ביותר , שטחים רבים היו נטושים והאוכלוסיה התחלפה בתדירות רבה . השלטון העותימאני המרכזי ניצל תופעה זו והפקיע למען השולטן...
אל הספר