החקלאות היהודית — סיכום והערכה ההתיישבות היהודית בגליל התחתון המזרחי דמתה בראשיתה לזו של הכפרים הערביים שכאיזור . הבסיס החקלאי של המושבות היה גידולי השדה בעל . שיטות העיבוד וסוגי הגידולים נלמדו מן הפלאח הערבי . מבין גידולי החורף בלטו החיטה , השעורה , שיבולת השועל והקטניות ומבין גידולי הקיץ תפסו את רוב השטח הדורה , החומצה והשומשומין . גידולים אלה שלטו במשק היהודי כאן במשך שנים רבות . באותה תקופה לא ידע האיכר היהודי מהו מחזור זרעים מודרני , לא עמדו לרשותו זרעים משובחים , האיזור היה שולי לחקלאות , המבוססת על גידולי בעל בלבד . כתוצאה מכל אלה היתה רמת היבולים נמוכה . מקורות פרנסה אחרים לא עמדו כמעט לרשות האיכרים , ובעיקר כתקופה שעד מלחמת העולם הראשונה . לפיכך נאלץ האיכר היהודי לקיים רמת חיים נמוכה , בדומה לזו של שכנו , הפלאח הערבי . המתיישב היהודי במושבות לא הורגל לתנאי חיים כאלה , ולכן נגרמו משכרים . הוחלט לחפש ענפי חקלאות חדשים שיביאו להגדלת ההכנסות , ולהעלות את רמת החיים של האיכר ושל בני ביתו . נוסו ענפי המטעים והבקר והצאן , אבל הללו אכזבו — בעיקר ענף המטעים . מקורות מים להשקיית המטעים ל...
אל הספר