החקלאות הערבית

היו שישה בעלי אחוזות , שברשותם 73 , 000 דונמים , היינו כ 2 , 000 ו דונמים בממוצע לכל בעל קרקע . " ריכוז הקרקעות בידי כמה עשירים בחלקו הצפוני של הגליל התחתון , שעה שבחלקו הדרומי נשארו האדמות בבעלות השלטונות , הוא הגורם העיקרי לכך שבראשית ההתיישבות היהודית באיזור נקנו אדמות דווקא כחלק הצפוני . כעלי הקרקעות הגדולים לא רצו כלל להתמיד ולהחזיק בקרקעות שברשותם . לעתים הסתבכו בקשיים כספיים , כגון משפחת פאהום מנצרת , והיו מוכנים למכור את אדמותיהם . כבר עמד על כך רופין בהדגישו שבעמק יזרעאל ובגליל התחתון ורק במקומות אלה אפשר היה לרכוש שטחים גדולים בכת אחת מידי בעלי האחוזות , ואילו בשאר חלקי הארץ היו השטחים מפוצלים לחלקות רבות בידי בעלי קרקע רבים . ברמות יששכר לעומת זאת , לא בוצעה כל עסקה בקרקעות במשך כל תקופת השלטון העות'מאני , משום שהשלטונות לא מכרו קרקעות , ובוודאי לא ליהודים . גם במשך תקופת השלטון הבריטי היו העסקאות כקרקעות כחלק זה של הגליל התחתון מעטות ביותר וכרוכות כקשיים רבים . החקלאות הערבית מקורות הקיום של תושבי הגליל התחתון המזרחי מושתתים היו על עבודת האדמה לבדה , רובה ככולה חקלאות בע...  אל הספר