מבוא מחקר זה עוסק בתכנון החברתי היהודי בארץ ישראל במהלך חמישים השנים האחרונות של השלטון העות'מני . בין 1870 לסוף מלחמת העולם הראשונה היו ארגונים יהודיים בין לאומיים רבים שהחלו לפעול לקראת יצירת מעמד של חקלאים יהודים בארץ ישראל . היה זה מעמד קטן ושביר , אך עצם קיומו היווה הישג טכני אדיר . הדיווחים המקובלים על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל המודרנית נוטים לתאר את תהליך ההתיישבות במונחים של המהגרים עצמם , כאילו פעלו בלי כל הדרכה או תמיכה מן החוץ . ואולם ההתיישבות היהודית הכפרית הייתה תלויה מאוד במוסדות המיישבים , שאחדים מהם היו פילנתרופיים בגישתם ואחרים —לאומיים במוצהר . המוסדות , מצידם , עיצבו את פעילותם על פי קווי המדיניות החברתית בארצותיהם ועל פי הניסיון הקולוניאלי של רוב המדינות המפותחות באירופה ; אך בשונה מהשלכות אימפריאליסטיות של טכנולוגיה אירופית ונורמות חברתיות אירופיות על המזרח התיכון , הייתה להתיישבות יהודית בארץ ישראל העות'מנית תכונה רפורמיסטית ואוטופית נכרת . שורשי הדחיפה לתכנון חברתי יהודי בארץ ישראל נטועים במקורותיה של היהדות המודרנית עצמה . מסוף המאה ה 18 החל תהליך של חילון ...
אל הספר